הקדמה מזוית אישית
כבר כתבתי בבלוג הזה על אינספור מרכיבים, אבל את הפוסט הזה דחיתי שוב ושוב. למה? כי בניגוד ללימוד של מרכיב אחד כמו חומצה גליקולית, שנחקר מכל הכיוונים ותוצאותיו ידועות. כאן יש לנו קבוצה של מרכיבים מאד מגוונת, שלא נחקרה מספיק, וחלק מהמידע עליה לא מספיק מהימן. אני כידוע לא קוסמטיקאית, לא רופאה, לא ביולוגית וגם לא למדתי ארומותרפיה או רקחתי קרמים במטבח הביתי שלי. לכן, אני הרגשתי (ועדיין מרגישה) שהידע וההכרות שלי עם השמנים האתריים הוא בלי השוואה לכאלה שעוסקים בכך ולמדו את הנושא.
מה גרם לשינוי דעתי ולהחלטה כן לחקור את הנושא ולכתוב את הפוסט? שלושה דברים:
האחד הוא התקפת סבוריאה קשה וארוכה שנגרמה לי משימוש במוצרים טבעיים עתירי שמנים אתריים שקיבלתי להתנסות, וניסיוני לבודד את המרכיבים שעשו לי את זה.
השני – דיסאינפורמציה אדירה ואינספור הטעיות ומידע חסר שמצאתי בהרבה אתרים ובלוגים בארץ ובחו"ל. בשום אתר כזה לא מצאתי אזהרות או רשימת סכנות! מחד יש שם אך ורק יתרונות של שמנים ארומטיים, בלי התיחסות למינון בכלל, ומאידך יש שם רשימת סכנות מופרכות ונתונים שקריים בוטים על מרכיבים לא טבעיים, עד כדי הצגתם כמסרטנים דמוניים. אותי זה הרגיז.
הדבר השלישי היה האזהרות הבלתי פוסקות של היוטיובריות ורופאות העור ד"ר דריי וד"ר סאם.
אז החלטתי לעשות מעשה, לבדוק את הנושא ברמה המתאימה לי. המאמר לא מתייחס לכל השמנים כולם ולכל הישומים שלהם, אלא רק באופן כללי – יתרונות, חסרונות, ובהתיחסות ספציפית ליישום על-עורי. אני מקווה שהקריאה בו תועיל.
מה הם השמנים האתריים?
שמן אתרי, המכונה גם שמן ארומטי, הוא החומר הנדיף שנותן את הריח לצמח ריחני. הם הריח של הצמח או ה"מהות" essence , ומכאן השם essential .
אלו תערובות של כימיקלים נדיפים שיש להם מסיסות נמוכה מאוד במים. כיום מופקים כ- 200 שמנים אתריים לצרכים שונים.
השמן האתרי בצמחים מרוכז בבלוטות או בחללים מיוחדים בחלקי הצמח השונים: פרחים, עלים, גבעולים, פירות, זרעים, שורשים וכו'.
בצמחים הם משמשים למשיחות חרקים מאביקים, להגנה מאויבים, וגם לקירור הצמח והגנה מקרינה.
בתעשיה הם משמשים כתוספים לטעם וריח במגוון מוצרים כגון: בשמים, תוספי מזון, מוצרי קוסמטיקה.
שמנים משמשים מזה אלפי שנים בתרבויות רבות כמקור לריפוי באופנים שונים: הרחה, בליעה, עיסוי ומריחה. הם משמשים ברפואה האלטרנטיבית בעיקר בארומתרפיה, שזה ריפוי בעזרת ניחוחות.
השמנים האתריים הם כימיקלים צמחיים מרוכזים, לכן צריך לדלל אותם תמיד בשמן נשא. רשימה חלקית של שמני נושא: שמן זית, שמן שקדים מתוקים, שמן סויה, שומשום, חמניות, חריע, נבט חיטה, קיק, קוקוס, גרעיני משמש, גרעיני אפרסק, אבוקדו, בוטנים, חוחובה, נר-הלילה.
איך מפיקים שמנים ?
יש מספר דרכים, והבחירה היא בהתאם לסוג הצמח ורמת המוצר אליו רוצים להגיע. להלן תהליכים להפקת שמנים אתריים, שמנים נושאים ותמציות צמחיות:
- זיקוק באדי קיטור (Steam distillation) (ראו תמונה)
זו הדרך הנפוצה ביותר לחילוץ שמנים אתריים מצמחים. מכניסים צמחים למיכל. אדים עוברים בחומר הצמחי. השילוב של אדים מחוממים ולחץ עדין גורם לשחרור של השמנים האתריים מהצמחים. כאשר תערובת האדים זורמת במעבה ומתקררת, מקבלים שכבת שמן ושכבת מים. השמן האתרי עולה למעלה. בזכות משקלו הסגולי הנמוך ומסיסותו הנמוכה במים, הוא מופרד ממי העיבוי ונאסף.
לכל מתקן זיקוק ולכל צמח יש תנאי הפקה אופטימליים: טמפרטורת הקיטור, טמפרטורת מי העיבוי, משך התהליך ועוד. - זיקוק באדי מים (Hydrodistillation)
מרתיחים את הצמחים במים ומקבלים אדי מים (מזוקקים) עם חומרים נדיפים. מקררים את האדים וכך מפרידים את השמן האתרי. - כבישה קרה (cold press)
הפקה על ידי לחץ בקור (Cold press). בתהליך זה, מופק שמן מהמוצר בלחץ מכני. בדרך זו מכינים שמנים רבים, ולא רק שמנים אתריים. למשל, שמן זית, שמן רוז-היפ. דוגמה לשמן אתרי שמופק כך: שמנים מקליפות הדרים. - מיצוי בממיסים אורגניים
משתמשים בממסים אורגניים כגון אלכוהול. משרים את הצמחים בתוכם, ואחרי המיצוי מנדפים את הממסים, כך שהתמצית נקייה מן הממס. אבל יש בה גם חומרים נוספים שהומסו ע"י הממס בתוספת לשמן האתרי. החומרים הללו יכולים לתת לתמצית צבע וטעם.
מיצוי צמחים באתנול נקרא "טינקטורה" והוא נפוץ ברפואה בעזרת צמחים. - סחיטה
תהליך שמיועד בעיקר להפקת שמן מקליפות הדרים. מקבלים שמן ומים, השמן מופרד מהמים בעזרת צנטריפוגה.
1: מקור חום 2: בקבוק עגול תחתון 3: ראש קבוע 4: מדחום / טמפרטורת נקודת רתיחה 5: מעבה 6: מים מקוררים 7: קירור מים החוצה 8: זיקוק / קבלת בקבוק 9: כניסת ואקום / גז 10: מיכל קליטה 11: בקרת חום 12: בקרת מהירות מערבל 13: מערבל / צלחת חום 14: אמבט חימום (שמן / חול) 15: אמצעי ערבוב,למשל (מוצג), שבבים רותחים או סטירר מכני 16: אמבטיה לקירור
מה משפיע על איכות השמן האתרי?
כמות השמן האתרי שיש בכל צמח שונה בין המינים והזנים השונים
יש גם השפעה לתנאי הגידול, השלב ההתפתחותי של הצמח, ועונת השנה.
לתנאי הסביבה יש השפעה רבה: טמפרטורה, אורך היום, עוצמת האור, סוג הקרקע, רמת הדישון וההשקיה.
משפיע גם המצב ההתפתחותי והמורפולוגי של הצמח: שלב הפריחה, גיל העלים והיחס בין חלקי הצמח.
שיפור תנאי הגידול ובחירת המועד המתאים לקטיף, משפיעים רבות על איכות השמן.
מה היתרונות של שמנים אתריים ביישום על-עורי?
לשמנים אתריים יש מגוון יכולות ויתרונות.
- אנטי בקטריאלים – נגד זיהומים
- אנטי פטרייתיים
- אנטי ספטיים – חיטוי.
- אנטי דלקתיים
- אנטי ויראליים
בזכות כל אלה, הם מתאימים לטפל במגוון של בעיות, הנה רשימה חלקית:
טיפול באקנה
שמנים אתרים יכולים לעזור בטיפול באקנה. שמן עץ התה הוא אחד המרכיבים הטבעיים הפופולריים ביותר המשמשים לטיפול באקנה. בשל תכונותיו האנטי-דלקתיות והאנטי-מיקרוביאליות, נחשב להרגיע אדמומיות, נפיחות ודלקת., השימוש בריכוז הנכון הוא חובה כדי להשיג תוצאות. מחקרים מראים ששמן עץ העץ התה הוא טיפול יעיל בפצעי בגרות קלים עד בינוניים . שמנים אתריים אחרים שעשויים לעזור בטיפול באקנה כוללים, טימין, רוזמרין, קינמון ורד.
יש לציין, שכל השמנים הללו גם יחד לא יעילים כמו "סטנדרט הזהב" לטיפול באקנה – בנזואיל חמצן וחומצה סליצילית .
לחות לעור יבש
קמומיל פועל כאנטי דלקתי טבעי וידוע כמגביר את הלחות כתוצאה מאחד המרכיבים העיקריים שלו, אזולן.
לבנדר ולבונה גם הם שמנים אתרים שיכולים להרגיע את העור היבש.
ריפוי פצעים
על פי מחקר שנערך בבעלי חיים בשנת 2015 שפורסם ב- BMC Complementary and Alternative Medicine, ההשפעות האנטי-מיקרוביאליות והאנטי-דלקתיות של שמן המור Commiphora guidotti הופכות אותו למרפא פצעים יעיל. למעשה, החוקרים מצאו כי הפעילות האנטיבקטריאלית והנוגד-פטרייתית של השמן והשרף של המור היו דומים לתרופות מרשם.
מחקר משנת 2016 מצא ששמן אתרי לבנדר מעודד ריפוי פצעים על ידי הגדלת קולגן ורקמת התחדשות, במיוחד בשלב ראשוני.
קמומיל ושמן ורדים הם שמנים אתריים אחרים שמחקרים מסוימים מראים שיכולים גם לשפר את ריפוי הפצע.
טיפול בצלקות
שמן רוז היפ (שמן נושא) משמש שנים לריפוי פצעים אבל אין מספיק מחקרים בנושא. ב 2015 התקבלו תוצאות מבטיחות בניסוי שבדק את השפעת שמן רוז היפ על שיפור צלקות אחרי הסרת גידולי עור. ההשפעה הטובה של שמן זה יוחסה לתכולה הגבוהה של חומצות שומן וחומצות בלתי-רוויות.
שמנים אתריים אחרים שיכולים לעזור להפחית את מראה הצלקות, כוללים הליצ'ריסום, לבונה, גרניום ושמן זרעי גזר.
טיפול בפיגמנטציה
תמצית שורש ליקוריץ הוא מרכיב נפוץ המשמש במוצרי טיפוח רבים להבהרת צבעי העור.אחד המרכיבים הפעילים שלו הוא הוא glabridin הנחשב כמגן על העור מפני התכהות. מרכיב פעיל אחר – liquirtin יכול להבהיר פיגמנטציה ולהגדיל את קצב התחדשות העור.
שמנים אתריים כנוגדי חמצון
חלק מהשמנים האתריים מכילים נוגדי חמצון, כגון שמן רוזמרין אבל אותם ריכיבים בדיוק הם גם מגרים ופוגעים בעור.
למרות שחלקם יכולים לטפל בבעיות עור שונות, אף אחד מהם לא באמת יעיל לטיפול בקמטים וכתמים בהשוואה למרכיבים הסטנדרטיים חסרי הריח והלא מגרים.
מה הנזקים ששמנים אתריים יכולים לגרום לעור?
הגוף שלנו מגיב למוצרים טבעיים הרבה יותר מאשר הוא מגיב למוצרים סינטטיים. הגוף יזהה סכנה מצמח רעיל, אבל לא מפלסטיק או מסיליקון. במילים אחרות: יש השפעה חזקה יותר ממרכיבי קוסמטיקה טבעיים יחסית להשפעה ממרכיבים סינטטיים.
מה שהופך שמנים אתריים לרעילים זה שהם מפרקים את תא העור באותה צורה בה הגוף מפרק תאים כדי שימותו (אפופטוזיס). שמנים אתריים מפרקים את קרום התא, שמחליש את תא העור, מפרק אותו וגורם לו למות. (לדברי Wendy Ouriel , מדענית בתחום ביולוגיה תאית, יש לודא את הפסקה הזו שלה, אשמח לתגובות ממדענים)
שמנים אתריים הם תערובות מורכבות, המורכבות בדרך כלל ממאות תרכובות כימיות אורגניות שאחראיות לתכונות האופייניות הרבות של השמן האתרי. חלק מהתרכובות הללו טובות לעור, אחרות לא.
דרמטיטיס במגע
שמנים אתרים יכולים לגרום לדרמטיטיס במגע, המאופיין בפריחה אדומה ומגרדת, לפעמים גם עור יבש, סדוק או קשקשים, שלפוחיות או בליטות, תחושה בוערת וצורבת. יש שני סוגים של דרמטיטיס במגע: אלרגני או גירוי. האלרגני מאד נפוץ במגע עם שמנים אתריים. לפעמים הוא מתפרץ בצורה מעוכבת, 12-72 שעות אחרי החשיפה. לפעמים זה קורה כאשר השמן האתרי לא מדולל מספיק בשמן הנושא.
שמנים אתריים עלולים לגרום למצבי עור כמו צריבה, אי נוחות או עקצוץ כואב
סרפדת (urticaria)
תופעה נוספת היא סרפדת (Hives , urticaria) – הופעה פתאומית של חבּורות אדומות בעור כתוצאה מחשיפה לאלרגן. גודל החבורות 5 מ"מ או למעלה מזה, הן מגרדות, ופעמים רבות העור סביבן חיוור. התופעה מטופלת באנטיהיסטמינים וסטירואידים.
שמנים אתריים רגישים לאור
חלק מהשמנים האתריים הם רגישים לאור או phototoxic פוטוטוקסיים, מה שאומר שהם יכולים לגרום לתגובה קשה אם נחשפים איתם לקרני ה- UV. הסימפטומים של תגובות כאלה הם: אדמומיות בעור או שינוי צבע, צריבה או גירוד, שלפוחיות ואפילו כוויות בעור. הם מכילים פסוראלנים ממשפחת הפוראנוקומרינים (Furocoumarin) שעלולים לגרום לכוויות קשות, שלפוחיות, וכתם בהיר שהוא אובדן קבוע של פיגמנט כאשר העור נחשף לאור UV או לאור שמש. זה קורה גם בעור הגוף וגם בקרקפת.
פוראנוקומרינים נפוצים בשרעול, תאנים, סלרי, פטרוזיליה, זנטוקסילום, אנג'ליקה הסינית ובתפוז ברגמוט. גם בקליפות הדרים כמו ברגמוט, לימון ואשכוליות.
משבשי מערכת הורמונלית
נדיר יחסית. חשיפה קבועה לשמן לבנדר או שמן עץ התה נקשרה לגדילת חזה לא תקינה אצל נערים צעירים. במחקר מ2018 הראו ששיש בשמנים הללו כימיקלים שמתנהגים כמו משבשי מערכת הורמונלית.
גירוי באף, גירוי בעיניים
רגישויות נוספות הן רגישויות לריחות, והן מבטאות באף נוזל, עיניים אדומות ושורפות וכו'.
התגובות של אנשים שונים לשמנים אתרים יהיו שונות. לכן אי אפשר לשלול את השימוש בהן לחלוטין. עם זאת, רופאי עור מדגישים את החשיבות של ביצוע בדיקת טלאי (טסט על הזרוע) לפני השימוש באזורים גדולים יותר של העור.
האם יש שמנים אתריים שלא גורמים נזקים בכלל?
לא. אי אפשר להפריד את יתרונותיהם הרבים מפוטנציאל האלרגיה והגירוי שלהם.
אפילו שמן הלבנדר, שיש לו יתרונות רבים (הרגעה, פצעים) ונפוץ באינספור מוצרים, הוא אלרגני.
שמן עץ התה, עוד מרכיב נפוץ מאד, מכיל כ100 תת-מרכיבים ועלול לגרום דרמטיטיס.
אבל השמנים מוניל, קלנדולה וקמומיל הם פחות מעוררי אלרגיה.
לא תמיד האלרגיה והרגישות מתבטאת מייד. לפעמים זה תהליך מצטבר: בכל פעם אנחנו מגרים את העור קצת, ולבסוף כשזה מתפרץ ומחסום העור נשבר – הרגישות מתרחבת גם לדברים שלא היינו אלרגיים אליהם קודם.
רשימת השמנים האתריים האלרגניים ביותר לישום על-עורי
אין הרבה מחקרים על הנושא הזה. אבל יש כמה מרכיבים שנחשבים יותר אלרגניים
(חלק מהרשימה נלקח מתוך אתר paulaschoice )
- לימונין, שמן צינטורנלה, לינלול – מגרים מאד את העור.
- שמני הדרים – כמו לימון, לים, אשכולית, מנדרינה, ברגמונט.
- שמני מנטה כמו פפרמינט, מנטה, קמפור.
- Lavender oil לבנדר, אזוביון
- tea tree oil עץ התה
- clove oil ציפורן
- sandalwood oil אלגום, עץ הסנדל
- jasmine oil יסמין
- ylang ylang oil
- lemongrass oil עשב לימון
- clary sage oil מרווה מרושתת
- eucalyptus oil אקליפטוס
- geranium oil גרניום
- ginger oil גי'נג'ר
- neroli oil נרולי
- oregano oil אורגנו
- patchouli oil פצ'ולי
- rosemary oil רוזמרין
- sage oil מרווה
- Balsam of Peru (נפוץ כחלק ממרכיבי Fragrance)
- basil
- black pepper
- birch
- cinnamon
- wintergreen
- cassia
- verbena
מדוע מכניסים שמנים אתריים למוצרי קוסמטיקה?
שמנים אתריים מריחים טוב. מוצר בעל ריח טוב מוכר. (ראו פוסט על בישום בקוסמטיקה)
צרכנים חושבים בטעות שמוצר לטיפול בעור חייב להיות מוצר ריחני כדי להיות מוצר טוב.
זה, כמובן, לא נכוון. מוצר יכול להריח רע ולעזור לעור, או להריח טוב ולהזיק לעור.
ניחוח, משמנים אתרים או מרכיבים סינתטיים מגרה את העור, ורכיבים מגרים בודאי ובודאי שאינם רצויים במוצרי טיפוח.
הכלל הראשון, ושבועת היפוקרטס של הרופאים היא "קודם כל, אל תגרום נזק" first do no harm. אבל יש מוצרים שבגלל מרכיבים מזיקים, כמו בישום, קודם כל הם גורמים נזק.
איך מזהים שמן אתרי בין מרכיבי המוצר?
לרוב מופיע שם הצמח – סוג ומין, בצירוף המילה שמן.
לדוגמה: lavandula angustifolia oil (שמן לבנדר/אזוביון) .
בבשמים Fragrances המרכיבים האלו מוסווים תחת הכותרת Fragrance או Parfum. ברוב הבשמים יש שמנים אתריים.
תמציות צמחיות Extracts
מכינים אותם בדומה להכנת תה – טבילה בנוזל ומיצוי. הנוזל יכול להיות: שמן, מים, אלכוהול, גליצרין.
המרכיבים שהופקו בשיטה הזו פחות מרוכזים מהשמנים האתריים ולכן גם פחות יעילים מבחינת יתרונות, אבל גם פחות מזיקים.
יש צמחים שאי אפשר להכין מהם שמן ולכן מכינים רק תמצית.
המסקנות האישיות שלי
לשמנים אתריים יתרונות רפואיים מצוינים, אבל בהחלט עדיף להריח ולנשום אותם מאשר לישם אותם על העור. שמנים אתריים יהיו מצוינים לשימוש במבער, ונשימת ריחם. כמובן לפי המלצה של מומחה.
אבל אם משתמשים בצורה לא נכונה בשמנים הללו, למשל בסוג הלא נכון או במינון הלא נכון, עשויה להיות פגיעה בעור. לישום על-עורי בקוסמטיקה החסרונות שלהם עלולים לעלות על היתרונות שלהם.
לבעלות עור רגיש רצוי להתרחק ממוצרים המכילים שמנים אתריים, גם בקוסמטיקה ה"טבעית"/"אורגנית" וגם בקוסמטיקה הרגילה. זה כולל מוצרים כאלה שלכאורה הם היפואלרגניים.
אך אם יש התוויה של משרד הבריאות הישראלי "לעור רגיש" אז זה יותר בטוח. לרוב יהיה מדובר במינונים נמוכים במיוחד, ובסוגים הפחות אלרגניים.
מי שמעונינת לנסות שמנים אתרים למטרת טיפול בבעיות עור ספציפיות, חשוב שתקבל ליווי מקצועי, הנחיות לשימוש נכון ומינונים מתאימים. מומלץ שתתייעץ עם רופאת עור לגבי אפשרויות, שימוש ובטיחות.
אני אישית מגלה רגישות למספר שמנים אתריים, כמו השמנים מקליפות ההדרים. אם הריח מודגש מאד (מעיד על ריכוז גבוה) או שרשימת המרכיבים של המוצר נראית לי כמו רשימת צמחים לשתילה בגינה, אז יש סיכוי רב מאד שהמוצר לא יתאים לי . אני כן אמשיך להשתמש בכמה מוצרים שמכילים שמנים אתריים, כמו המוצרים של קטרינה, בעיקר סבון הגוף וקרם ההגנה, אבל אזהר מאד מאחרים.
יש חלופות מצוינות כמעט לכל תפקיד של השמנים האתריים ליישום על-עורי. חלופות לא אלרגניות, מוכחות מדעית ובמינונים מדויקים. אמנם החלופות פחות עתיקות ופחות שנים בשימוש, אבל אנחנו בעולם שבו כבר לא מנווטים בעזרת הכוכבים אלא בעזרת WAZE, וכדאי שנשלב את הידע המתקדם בקוסמטיקה שלנו.
מקורות שונים
- Chemicals in lavender and tea tree oil appear to be hormone disruptors
- Contact dermatitis as an adverse reaction to some topically used European herbal medicinal products - part 1: Achillea millefolium-Curcuma longa.
- HSDB: PEPPERMINT OIL
- HSDB: TEA TREE OIL
- HSDB: OIL OF BERGAMOT
- Contact allergy to essential oils: current patch test results (2000–2008) from the Information Network of Departments of Dermatology (IVDK)
- סרטון על שילוב שמנים אתריים בטיפוח – Liah Yoo
- Essential Oils for Skin/paulaschoice
מאמרים מהבלוג בנושאים קרובים
* כולן מוזמנות לקבוצה "קהילת טיפוח" שם גם ניתן לשאול שאלות על פוסט זה
לגלות עוד מהאתר נושמת טיפוח
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
